כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' שטראוס מים בע"מ

החלטה

בעניין: בקשה לביטול פסק דין מיום 22.10.13

1.ביום 18.06.13 הגישו התובעות נגד הנתבעת תביעה בסדר דין מהיר ע"ס 44,600 ₪ בגין סכומים ששילמו התובעות בעקבות נזקי פריצת מים ממתקן מים ששווק ע"י הנתבעת בחנות התובעת מס' 2 ברח' העצמאות 55 בחיפה.

2.לכתב התביעה צורף תצהיר של עובדת במח' שיבובים של התובעת 1, התומך בעובדות המופיעות בכתב התביעה. כמו כן צורף העתק הפוליסה וחוות דעת השמאי איציק יהודה מיום 30.12.12, במסגרתה נטען כי האירוע נגרם בעקבות שבירת מסנן מתקן מים. בסעיף 3 לחוות דעתו המליץ השמאי לשקול הגשת תביעת שיבוב נגד חב' תמי 4 מתחזקת המתקן. בסעיף 1 לחוות הדעת נכתב "בביקורינו במקום נפתח מכסהו האחורי של המכשיר. לאחר פתיחתו נפתח מגוף המים ונמצא כי המים דולפים בלחץ ממסנן המכשיר שנמצא שבור. מאחר ולא ניתן לפרק את הפילטר מבלי לשברו עוד יותר, שומרים המבוטחים את כל המכשיר במתחמם".

3.אין מחלוקת כי ביום 20.06.13 הגיע עובד של דואר ישראל למשרדי הנתבעת ומסר את כתב התביעה והזמנה לדין לעובד הנתבעת ששמו מאור. הנתבעת טוענת כי מקבל המסירה הוא מר מאור מאיר, המשמש כעוזר של אב הבית העוסק בענייני תחזוקת המבנה בו שוכנת הנתבעת.

4.לאחר שהנתבעת לא הגישה כתב הגנה, ניתן פסק דין בהיעדר הגנה על בסיס האמור בכתב התביעה.

5.הנתבעת הגישה בקשה לביטול פסק דין, במסגרתה ביקשה לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. הנתבעת טוענת כי בהתאם לתקנה 484 לתקנות סדר הדין האזרחי המצאת כתב תביעה לתאגיד תהא בהנחת הכתב במשרד או במען הרשום של התאגיד, או במסירה למנהל התאגיד. ב"כ הנתבעת מפנה לפסק דינו של ביהמ"ש העליון בע"א 85/75, אסקר בע"מ נ' כיסאות ישראל בע"מ פסקי דין ל(1), עמ' 77, בו נקבע כי כדי שההמצאה לחברה תהיה כשרה, יש לבצע את המסירה למנהל החברה או למזכיר, כאשר לא כל עובד של החברה מוסמך לקבל הזמנה לדין. ב"כ הנתבעת אף הפנה לשורה של החלטות של רשם בימ"ש השלום בת"א, בהן נקבע כי אין מקום לתת פסק דין בהיעדר הגנה, כאשר לא ברור האם מקבל המסירה מוסמך לקבל כתבי בי-דין בשם החברה הנתבעת.

6.הנתבעת בחרה שלא לצרף לבקשה תצהיר של מקבל המסירה והסתפקה בתצהיר של המנהל הטכני, איתן בורק (להלן: "איתן"). איתן הצהיר כי בתחקיר של מאור עולה כי הוא אינו זוכר כי קיבל לידיו את כתב התביעה ו/או כי מסר אותו לידי מי מעובדי הנתבעת. עוד מצהיר איתן כי הנתבעת היא חברה גדולה, רבת מחלקות, המעסיקה מאות עובדים ולכן מסירת כתב התביעה במקום שאינו מיועד לכך, כמוה כאי מסירתו. עוד מצהיר איתן כי הנתבעת לא הייתה מודעת לקיומו של ההליך.

7.בתגובה לבקשה טוען ב"כ התובעות כי אין כל פגם בהליך, שכן המסירה בוצעה בהתאם לתקנה 475 לתקנות סדר הדין האזרחי. מודגש כי לא הוגש תצהיר ע"י מי שחתם על אישור המסירה, ולפיו הוא אינו מוסמך לחתום. לחילופין נטען כי הנטל על הנתבעת להוכיח כי מי שחתם על קבלת התביעה אינו מורשה של הנתבעת.

8.בתשובה לתגובה טוענת הנתבעת כי די בתצהיר של איתן. כמו כן צורף לתשובה מכתב של הנתבעת המאשר כי מאור משמש כאיש אחזקה ומנהלות בנתבעת ואינו גורם שמתנהל מול ממשקי חוץ או דברי דואר שמתקבלים אצלו.

9.לאחר ששקלתי טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. על בסיס החומר המצוי בתיק עלה בידי הנתבעת להוכיח במאזן הסתברויות כי מאור אינו מורשה לקבלת כתבי בי-דין בנתבעת. המשקל המצטבר של תצהירו של איתן והיעדר הפירוט של תפקידו של מאור במסגרת אישור המסירה, די בהם כדי לסתור את חזקת התקינות ממנה נהנית מסירה המבוצעת ע"י דואר ישראל. כפי שקבע ביהמ"ש העליון בע"א 85/75 הנ"ל, מסירה היא כשרה אם היא נמסרה למנהל החברה או למזכיר. על בסיס החומר המצוי בתיק, אין יסוד להניח כי מקבל המסירה מאור משמש כמזכיר אצל הנתבעת או כמורשה לקבלת כתבי בי-דין. עוד יצוין כי גם אם יש ספק בעניין זה, מן הראוי לאפשר לנתבעת ליהנות מהספק מכוח הכלל המורה להעדיף במקרי גבול פתרון הפותח את שערי ביהמ"ש על פני פתרון המוביל לסגירתם.

10.לשלמות התמונה אציין כי לטעמי נפל בהליך שקדם למתן פסק הדין פגם נוסף, המצדיק ביטול של פסק הדין מחובת הצדק. כך בפרט כאשר פגם זה מצטרף לפגם בדבר זהות מקבל המסירה. כוונתי לכך שהתצהיר שצורף לתביעה הוא תצהיר של עובדת מח' השיבובים של התובעת, אשר בוודאי אינה יכולה לתרום מידיעתה האישית לבירור המחלוקת לגופה במסגרת ישיבה מקדמית.

11.בנסיבותיו של תיק זה, בהן לא ניתן לייחס לתובעות כל אחריות לפגם במסירה, אין הצדקה לחייב את התובעות בהוצאות הנתבעת במסגרת הליך זה. כך בפרט לאור עמדתי לפיה ראוי היה לצרף לבקשה גם תצהיר של מאור, אשר יביא את הגרסה לגבי תפקידו בנתבעת מפיו של העובד עצמו, ויאפשר במידת הצורך להעמיד את נכונות גרסתו למבחן החקירה הנגדית.

12.כיוון שהצדדים התייחסו גם לסיכויי ההגנה, מצאתי לנכון להתייחס לכך בקצרה במסגרת החלטתי זו בבחינת למעלה מן הדרוש. אלמלא החלטתי לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, הייתי מורה על ביטול פסק הדין בשל סיכויי ההגנה. לטעמי האמור בחוות דעת השמאי בכל הנוגע לאופן בו נבדק המכשיר מותיר ספק המצדיק בירור העניין בהליך משפטי מלא. כך בפרט כאשר חוות הדעת אינה ערוכה בהתאם לכללים לעריכת חוות דעת, בכל הנוגע לפירוט ההשכלה והניסיון של המומחה. נראה לכאורה כי חוות הדעת הוזמנה קודם כל בשביל לבדוק את תביעת המבוטחת ולהעריך את גובה הנזק ורק בשולי הדברים ניתנה התייחסות לאפשרות לייחס אחריות לנתבעת.

13.אשר על כן אני מורה על ביטול פסק הדין מחובת הצדק.

הנתבעת תגיש כתב הגנה בסדר דין מהיר לא יאוחר מיום 15.04.14.

ניתנה היום, כ"ד אדר תשע"ד, 24 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: